אקולוגיה לקהילה עם צרכים מיוחדים

כיצד הופכים נטל אקולוגי לנכס חברתי? אם תשאלו את דני קוגן, אבא לילד בעל צרכים מיוחדים והיזם המייסד של אקומיוניטי-אקולוגיה לקהילה מוגנת, הוא יגיד לכם שהתשובה היא אקולוגיה אנושית.

זוהי ההבנה שהסביבה, הכלכלה והחברה על כל גווניה מהוות מערכת סימביוטית, שבה לא ניתן לקדם נושאים חשובים כמו איכות הסביבה ושגשוג כלכלי מבלי להשקיע בכל שכבות האוכלוסייה.

לאחר שנולדו לדני שני ילדים, שהוא מגדיר כ"יפים ומוצלחים", נולד בנו השלישי אשר אובחן כבעל אוטיזם ואפילפסיה בדרגה קשה. בנקודת הזמן הזאת, דני הבין כי לבנו אין אופק תעסוקתי אמיתי והחליט לעזוב את העסק המשגשג שלו לרפואת שיניים כדי לקדם את נושא התעסוקה בקרב אנשים עם צרכים מיוחדים.

כיום, בישראל יש כ-800,000 אנשים המוגדרים עם צרכים מיוחדים, מתוכם כ-300,000 הינם ברי תעסוקה. לרוב הם מועסקים בעבודות מזדמנות שאינן כוללות תכנית שיקומית ואופק תעסוקתי אמיתי. מרבית העובדים עם הצרכים המיוחדים אף אינם זוכים לתנאים סוציאליים בסיסיים.

כיצד, אם כך, מתחבר הנטל האקולוגי לאפשרויות קידום התעסוקה בקרב אותה אוכלוסייה? ניקח את תחום המיחזור של פסולת אלקטרונית כתחום תעסוקתי פוטנציאלי.

בכל שנה, נמכר בישראל ציוד אלקטרוני וחשמלי במשקל מוערך של 130,000 טון. הפסולת של הציוד האלקטרוני והחשמלי מהווה פחות מ- 10 אחוזים מסך המשקל של כלל הפסולת הביתית, אך על פי הערכות היא מהווה מעל 60 אחוזים מסך הרעלים המסוכנים.

ב 1.3.2014 נכנס לתוקף 'החוק לטיפול סביבתי בציוד חשמלי ואלקטרוני ובסוללות', אשר מטיל על יצרנים, יבואנים ורשויות מקומיות המוכרים את האחריות למימון, איסוף ומיחזור פסולת אלקטרונית וסוללות שמקורה במשקי הבית, בתי עסק, מפעלים וחנויות המוכרות ציוד חשמלי וסוללות.

אחד הסעיפים החשובים בחוק, הוא סעיף 25 אשר קובע כי כל תאגיד מיחזור יפעל למען ייצוג הולם של אנשים עם מוגבלות בקרב עובדיו או לקוחותיו. זוהי הפעם הראשונה שחוקק במדינה חוק שמשלב את ההיבט הסביבתי עם ההיבט החברתי ואולי זוהי ההתחלה של השינוי התודעתי שדני כל כך מקווה ופועל למענו.

למידע נוסף, לחצו כאן