לאבחן מאוחר מדי: רשלנות רפואית במחלת הסרטן

עבור החולה במחלה ממארת, מועד גילוי המחלה קריטי ליעילות הטיפול האונקולוגי ולשיפור סיכויי ההחלמה מהמחלה.
מרבית התביעות בעילה של רשלנות רפואית באונקולוגיה, מתמקדות באיחור באבחון המחלה הממארת, חרף תלונות של המטופל ומצבו הקליני, אשר לא קבלו התייחסות רפואית נאותה ומקובלת. הנזק אשר נגרם, על פי רוב, בגין איחור באבחון מחלה ממארת הינו התפשטות המחלה, פגיעה בסיכויי ההחלמה, קיצור בתוחלת החיים והיזקקות לטיפולים – אונקולוגים וכירורגים – קשים, נרחבים ואגרסיביים יותר.

בתביעות אלה, הסוגיה המשפטית מתמקדת בנושא "סיכויי ההחלמה" אלמלא האיחור באבחון, וניתן לתבוע את הנזק שנגרם למטופל בחלון הזמנים שבין המועד בו ניתן וצריך היה לאבחן את המחלה לבין המועד בו המחלה אובחנה בפועל.
יחד עם זאת, ישנן מחלות ממאירות, כגון מלנומה וממאירויות בצוואר הרחם, אשר אבחון מוקדם שלהן עשוי להוביל לטיפול כירורגי פשוט ולהחלמה מלאה.

במקרים אלה, ניתן לייחס את מלוא הנזק הנובע מהמחלה הממאירה לרשלנות הרפואית, אשר מנעה אבחון וטיפול מוקדמים לנוכח הממצאים.

ישנם מקרים בהם ניתן לזהות ולקבוע קיומו של כשל טיפולי בנוגע למחלה ממאירה אשר אינם משתכללים לכדי תביעה נוכח הקושי להוכיח כי ההתרשלות תרמה למצב תחלואתו של המטופל.

רשלנות רפואית במקרים אונקולוגיים, עלולה להתרחש גם באופן הטיפול שנבחר או בדרך ביצועו, לאחר שבוצעה האבחנה, למשל במתן טיפול קרינתי אינו מותאם למחלה או בקרינה מוגזמת.

כמו כן, ישנם מקרים בהם נקבעה אבחנה של מחלת סרטן וניתנו טיפולים קשים, מבלי שבוצע הבירור המתחייב או השלם לצורך קביעת אבחנה, ובדיעבד הסתבר כי כלל לא דובר במחלת סרטן – וגם במקרים אלה מדובר ברשלנות רפואית.
בכתבת הווידאו עו"ד דניאלה אביבי נחום ממשרד כספי סרור ושות', מומחית בתביעות רשלנות רפואית, מסבירה על הכשלים העיקריים שבאבחון או טיפול במחלות ממאירות המקימים עילת תביעה ברשלנות רפואית.

לפרטים נוספים, לחצו כאן